הדרכת הורים - על מה ולמה?

הדרכת הורים זה טרנד עולה בקרב מטפלים ויודעי דבר בתחום ההורות, ועל כן עולות שאלות מסקרנות לאחרונה, ע"י אנשים שיכולים להיות הורים בעצמם כבר מעכשיו, או מתכננים להיות כאלה. מה בעצם עושים בהדרכת הורים, למה הורים צריכים הדרכה בכלל, ולמה אנחנו לא יכולים פשוט לאלתר ונראה מה יוצא?

ראשית כל, עולה לראשי ביטוי מעניין, שאומר - "יש הורים טובים באמת, ויש הורים שעשו את מיטב יכולתם". בכך יש להגיד מספיק על הורים שפשוט משתמשים בידע וביכולות שבמקרה היו להם בזמן שנולדו להם ילדים, כדי לעשות כמיטב יכולתם, על מנת שהילד ייצא מאושר, שמח, מסוגל, מסופק וכל יכול בדרכו ונתיבו, מילדות עד בגרות. הרי בואו נודה בזה - אף אחד לא מלמד אותנו להיות הורים, אף אחד לא מעניק לנו שק יכולות וכישורים כשאנחנו נכנסים להריון, וכשאנחנו מקימים משפחה, וכל הידע המוצף ברחבי האינטרנט לא הולך ללמש אותנו את הדברים הרלוונטים, המדויקיים והמשמעותיים לנו באמת, לא בהכרח, לפחות. הרי אם נרצה להיות הורים טובים, שלצורך העניין זה פשוט אומר הורים שיודעים להוביל את ילדיהם בשקט, שלווה ואהבה לעבר התנהגויות נעימות, מקדמות ותומכות בעצמם, ובסביבה שלהם, תוך הרמוניה, הבנה והקשבה לכל, אם נרצה בזאת - כנראה שנצטרך לדעת יותר דברים משההורים שלנו עצמם ידעו בזמן שגידלו אותנו, ברוב המקרים.

הדרכת הורים היא בדיוק זה, בין אם באופן פרטני, או קבוצתי - או אפילו במסגרת סדנת הורים, בה ההורים משתתפים בערבוביה כדי להעשיר את עצמם, במעין מסגרת פורום פתוח שהכל יכול להישאל בו - הייעוץ מאפשר לנו את הידע התיאורטי, והכלים, אותם נוכל ליישם כדי לתמוך את עצמנו במסגרת המשפחתית כדי להוביל את ילדינו למחוזות ירוקים יותר.

הרי אם ילדינו מסרבים לשתף פעולה, ומתנהגים בצורה שגורמת נזק לעצמם ולסביבתם, והקונפליקטים רק הולכים ומחמירים - ואף דמויות סמכות מעולמם יוצרות איתנו קשר כדי לבשר לנו שיש כאן בעיה - הרי שנרצה להביא לכך פתרון, לא?

והעניין הוא שלא הגענו למצב הזה כי נרדמנו בשמירה, אלא כי עשינו כמיטב יכולתנו - ועם זאת הייתה בידינו הזמינות לשק ארגז הכלים הקיים ברשותנו כיום - לא זה שיכול להיות קיים ברשותנו לאחר שנעבור הדרכת הורים, כזו המבקשת ללמד אותנו את הכלים הטובים ביותר שהיא יכולה ללמד אותנו כיום, כדי להוביל את הילדים שלנו ממקום שיודע לפגוש אותם באהבה, ובבגרות.

הרי כשאנחנו לא מצליחים לפגוש את הילדים שלנו, והקונפליקטים הלא-תמיד-נעימים שהם מסוגלים לייצר בחיינו, ובחייהם, מתוך מקום אוהב, חומל ובוגר - זה כי משהו הרי מפעיל אותנו רגשית, ומעוור את שיקול דעתנו, לפחות באופן זמני. ממקום כזה זה מאתגר עד מאוד לדעת מה הפעולה הנכונה - גם אם קראנו את כל הספרים, וגם אם קיבלנו ייעוצים אישיים - ברגע האמת מי יודע מה נכון?

לכן הדרכת הורים מספקת גם מעין טיפול, סביבה טיפולית, להורה המבקש להסתדר טוב יותר ולהתאים הרמונית יותר למשפחתו, ולהוביל את ילדיו למקומות נעימים, מהיכן שלא יהיה שהם נמצאים כרגע. כך שאם ישנה גישה ישנה ובסיסית יותר האומרת לשלוח את הילד לטיפול, הרי חשוב להסתכל על מה הוביל לעניין שעליו נרצה לשלוח את הילד לטיפול. האם הוא מתנהג בצורה מסוימת, מתוך איזשהו קונפליקט פנימי, פרספקטיבה פנימית בתוכו היוצרת בו כאב? וכי איך זה היה יכול להיווצר אם לא הייתה לנו אפילו יד אחת בזה? אפילו אם לא באופן פעיל. לכן אלמנט הטיפול להורים, זה שמאפשר להם לפגוש את הכאב שלהם במסגרת התהליך ההתנהגותי-רגשי, יכול לחסן הורים ולבגר אותם לרמת בשלות שמאפשרת הרמוניה במפגשים שלהם עם ילדיהם. ועל כן הדרכת הורים, על קצה המזלג.